2023-05-11 10:49:27
עוד חוזר הניגון: פרק נוסף בסימפוניה הבלתי גמורה
חוקר המכון הבכיר, פרופ' קובי מיכאל, כותב:
בהנחה שההכרזה המצרית על הסכמת הצדדים להפסקת אש אכן תמומש והפסקת האש תיכנס לתוקף, נוכל להתבונן על הסבב האחרון כעל עוד פרק בסימפוניה הבלתי גמורה. ישראל שוב נאלצת להיצמד לחלופה הפחות גרועה מבין החלופות המאוד גרועות שעומדות בפניה, להיצמד להיגיון ההכלה וההסדרה, הנשען על חמאס ככתובת האחראית ברצועת עזה, זו שמנהלת את הטריטוריה ואת חיי התושבים שבה וזו שמקבעת את חוקי המשחק ומרסנת את הג'האד האסלאמי מפני הסלמה חריפה מדי, כדי להבטיח את האינטרסים החיוניים בעיניה, המחייבים את המשך בידולה של רצועת עזה מהזירות האחרות.
בעוד ההתמודדות הישראלית מול חמאס עמוסה ברסנים ובאילוצים, בשל הצורך לשמר את חמאס ככתובת אחראית ומרוסנת ובעיקר כדי להימנע ממערכה צבאית רחבת היקף, שלא תוכל להוביל לעיצובה של מציאות אלטרנטיבית טובה יותר לישראל, הרי שלמול הג'האד האסלאמי הפלסטיני, ידה של ישראל משוחררת הרבה יותר. הג'האד האסלאמי הוא ארגון טרור קיצוני ואלים שכל מהותו היא המאבק המזוין בישראל. להבדיל מהחמאס, הג'האד האסלאמי משוחרר ממחויבות לאוכלוסייה האזרחית, אינו מתיימר לשלוט בטריטוריה או באוכלוסייה ואינו רואה עצמו כאלטרנטיבה לרשות הפלסטינית. מאחר והג'האד מעולם לא היה ואינו יכול להיות כתובת אחראית עבור ישראל, יכולה ישראל להכות בו באופן נמרץ וקטלני הרבה יותר, וכך ממש קרה כבר מספר פעמים במבצעים כמו "חגורה שחורה", "עלות השחר" ובמבצע האחרון "מגן וחץ".
בסופו של עוד סבב, התכנסו הצדדים למצב הסיום המועדף על כולם. הג'האד האסלאמי הוכיח את המסוגלות להגיב ולשיטתו גם בעוצמה ובחריגה מהפרמטרים השגרתיים, התחומים לעוטף עזה, חמאס הפגינה סולידריות והדהדה את המסר של אחדות השורות כשהיא שומרת על מעמדה והשפעתה ברצועת עזה ומוכיחה שוב את יכולתה לרסן את הג'האד האסלאמי ולתחום את היקפי התגובה, וישראל יכולה להתבשם ממבצע צבאי מרשים ומוצלח, שהצליח להוכיח יכולות מודיעיניות ואופרטיביות מרשימות, תוך הסבת נזק משמעותי לג'האד האסלאמי וכשהכול מתכנס לסבב קצר, שהתחיל בעיתוי שהיא מצאה לנכון כדי להבטיח את גורם ההפתעה. ועל המקהלה מנצחים המצרים, המתווכים האולטימטיביים, המחזקים את מעמדם האזורי בעיני השחקנים באזור ובקהילה הבינלאומית, כשהם נרתמים ובמהירות למלאכת התיווך וההרגעה וברוב המוחלט של המקרים, גם מצליחים להביא לסיום הסבבים במהירות יחסית. וכמו תמיד, את המילה האחרונה, יאמרו הארגונים הפלסטינים שלאחר השעה הנקובה והמוסכמת לתחילת הפסקת האש, ישגרו את המטח האחרון.
עם כל הצער והתסכול שכרוכים בסימפוניה הבלתי גמורה הזו, שעוד נשמע פרקים שלה בעתיד הנראה לעין, אין לישראל חלופה טובה יותר, גם אם בסבב הבא תבחר להכות את החמאס קשה יותר, כדי לייצר תג מחיר גבוה יותר להתנהלות חמאס, בעיקר בכל הנוגע להפעלת החזיתות האחרות ולהסלמת המציאות הביטחונית בהן. השינוי במציאות הקיימת יקרה באחד משני המקרים: התרחבות בלתי מתוכננת ורצויה של המערכה הצבאית בשל תגובה חריפה של החמאס או נזק כבד ופגיעה בחיי אדם כתוצאה מכך, או אז ימצאו הצדדים את עצמם שוב במערכה רחבה שלא רצו בה, בדיוק כמו ב"צוק איתן" או "שומר החומות". או במקרה של שינוי פרדיגמטי בצד הישראלי, כאשר ישראל תגיע למסקנה בדבר התוחלת האסטרטגית של חידוש התהליך המדיני, החזרת הרשות הפלסטינית לרצועת עזה כחלק מארכיטקטורה אזורית רחבה חדשה, המתבססת על הסכמי אברהם ועל מעורבות סעודית עמוקה, וכל אלו בגיבוי בינלאומי, בדגש לגבי הגיבוי האמריקאי. או אז, תוכל ישראל, בהינתן התירוץ הנכון והנסיבות להפעיל מהלך צבאי משמעותי ומעצב, שתכליתו השמדת התשתית הצבאית של החמאס, במטרה לאפשר את חזרת הרשות הפלסטינית לרצועה בחסות המדינות הערביות בארכיטקטורה האזורית המורחבת, שגם תירתמנה למבצע שיקום רחב היקף של רצועת עזה ושל הרשות הפלסטינית.
בתנאים הפוליטיים הקיימים בישראל, רק ממשלת אחדות לאומית יכולה להוביל מהלך מסוג זה. בהעדרה של ממשלה כזו, בהעדר תהליך מדיני כזה, אין שינוי פרדיגמטי ולכן מתכנסת ישראל אל הפרדיגמה הקיימת, שהיא, כפי שכבר נאמר, החלופה הכי פחות גרועה. וכל אימת שזו הפרדיגמה, נישאר עם אותה סימפוניה, אותם נגנים ואותו מנצח, כשכל סבב הוא פרק נוסף בסימפוניה הבלתי נגמרת הזו.
592 views07:49
ה
